איך לקבל החלטות מהלב – ולדעת שעשית את הבחירה הנכונה?

לאחרונה, כמה חברים שלא קשורים זה לזו שיתפו אותי בדילמה. ואז, בוויפאסנה האחרונה, מישהו שאל בדיוק את אותה שאלה. וכששאלות חוזרות שוב ושוב – אני יודע שהן נוגעות בהרבה אנשים.

"אני יודע שאני צריך לבחור כיוון, אבל אני פשוט לא מצליח. אני קופץ בין דברים, מתלהב, אבל ברגע שצריך להתחייב – עולה בי ספק. מה אם אני מפספס משהו טוב יותר? איך אני יכול לבחור בלי לפחד ?"

כמה מוכר. כמה אנושי.

גם אני מכיר את המקום הזה.

הרצון לגלות, ללמוד, להתפתח – אבל גם הפחד לוותר.

המתח בין הרצון להתמחות ולהעמיק לבין החשש להפסיד אפשרויות אחרות.

ולפעמים, מתוך הפחד הזה, אנחנו פשוט נשארים במקום.

עד שהבנתי משהו חשוב שמשותף לכולנו: הבחירות הכי נכונות לא מגיעות מהראש – אלא מהלב. כי כשאנחנו בוחרים מהראש – תמיד יישאר ספק.

המיינד משווה, משקלל, מנסה לשלוט בכל התוצאות האפשריות.

אבל הלב? הלב פשוט יודע.

ואז, בסופ''ש האחרון בריטריט מדיטציה יומי בחיפה, הגיע אליי הטקסט הזה של הבודהה:

"כיצד, מורה יקר, חצית את השיטפון הפנימי?"

"על ידי כך שלא עמדתי במקום ולא דחפתי.

כאשר עמדתי במקום, חבר, שקעתי.

כאשר דחפתי בכוח, נסחפתי.

כך, חבר, על ידי כך שלא עמדתי במקום ולא דחפתי, חציתי את השיטפון."

מהו אותו שיטפון פנימי?

אני מניח שהוא הזרמים הבלתי פוסקים של ההכרה – מחשבות חוזרות, לופים רגשיים של ספק, בלבול, פחד, כעס, עלבון…

כשאני נאחז בהם, אני נסחף.

כשאני מתנגד להם, אני שוקע.

וכשאני נותן להם להוביל את ההחלטות שלי – אני הולך לאיבוד.

כי האמת היא שמחשבות ורגשות הם בני חלוף, זמניים ומשתנים.

אם אנחנו מחכים ליום שבו לא יהיה ספק בכלל – הוא לא יגיע.

אבל אם נקשיב למה שנשאר יציב בתוכנו… אז שם נמצאת התשובה.

אז איך יודעים שהבחירה באמת מהלב המודע?

היא בדרך כלל לא הבחירה המוכרת לנו.

לא מה שהתרגלנו לעשות.

לא מה שהעולם לימד אותנו.

היא דורשת אומץ.

אומץ לבחור בדרך שלא תמיד תהיה "הגיונית".

אומץ ללכת עם תחושת בטן גם כשהיא שונה ממה שכולם אומרים.

וזה לא תמיד קל – אבל זה כל כך מתגמל.

איך מגיעים לזה?

דרך תרגול מדיטציה.

ככל שאנחנו מתאמנים, מתבוננים פנימה, לומדים להקשיב – הדרך לשם נעשית נגישה יותר.

אנחנו מזהים טוב יותר את הקול השקט, הפנימי.

אנחנו מבינים את השפה של הלב המודע.

ביוגה המבנה המנטלי הזה נקרא בודהי – המודעות שלנו.

אותה ראייה בהירה, אותה ידיעה פנימית שתמיד הייתה שם, רק מחכה שנשים לב אליה.

וזה בדיוק מה שקורה בוויפאסנה אצלנו באקילה.

כשאנחנו מפסיקים לרדוף אחרי התשובות, משהו בפנים נרגע, נפתח, חוזר להרמוניה.

ואז – אנחנו פשוט יודעים.

מזמין אתכם להצטרף לקורס מדריכי מדיטציה ומיינדפולנס או לאחת הויפאסנות הקרובות – מסע של התבוננות, שחרור ובהירות פנימית