אם ישאלו אותי מהו הדבר החשוב ביותר לתהליך אישי של ריפוי? אענה שחמלה עצמית היא ה-תרופה!
זו התשובה הקצרה. וזה כבר לא סוד כי יש התעוררות קולקטיבית מדהימה ועוצמתית. ולכולנו יש אותה בתוכינו..
חמלה עצמית היא קבלה פנימית לכיווצים שיש בתוכי: חרדות, פחדים, כעסים - הם כולם בסדר גמור... הם טבעיים כי אנחנו אנושיים וזה טבע ההכרה האנושית.
חמלה עצמית היא תוצר של תובנה פנימית לכך שכל הכיווצים הללו לא ייעלמו כי הם חלק בלתי ניפרד מהיום שלנו, בחיים יש גם עליות וגם ירידות, וכשקשה זה אומר שאנחנו בעלייה (:
למעשה, אחת מהנחות היסוד הבסיסיות בתוך חמלה עצמית היא שאין דבר בעולם שיגרום לי להיות שלם יותר או מלא יותר ממה שאני כבר עכשיו. כל מחשבה שחסרים לי דברים בחיים היא אשלייתית כי אני תולה את האושר שלי במשהו ארעי, זמני וחולף..לא זוגיות, לא קריירה ולא מיליון דולר בבנק. אם זו החשיבה שלי, וודאי לאחר זמן מה אחווה שוב מציאות של חוסר ושוב אדחה את ההווה ואת מה שקיים מולי. זה גלגל שכולם מכירים, לא משנה איזה יעד כובשים ההכרה תרצה אחריו את הדבר הבא ותגרום אי נחת פנימי בעקבותיו.
מצב של חוסר חמלה עצמית מכניס אותנו ללופ פנימי שבו האנרגיה שלנו קטנה וקטנה. אני משקיע אותה במאבק וויכוחים עם המציאות: "לא ככה, למה זה קורה לי כל הזמן, זה צריך להיות אחרת''. וזו הבורות כי אנחנו מאמינים למחשבות הללו ופועלים מתוכם. זה מה שמפריע לנו לראות את הסיטואציות כמו שהן ולפעול נכון.
כשאני בחמלה עצמית אני סוף סוף יכול לחוות את הדברים עד הסוף. מהלב המודע.
בלי לקטלג אם זה טוב או רע אלא להישרף בתוך הרגשות שלי (כן גם כעס ופחד) ופה, בסוף, תהיה התמוססות של האגו לתוך עצמי. אלמד את המהות של הדברים שאני מתמודד איתם והם לא ירתיעו אותי שוב, הם יהיו עוד חוויה של החיים.
ברמה האישית, כשהבנתי שחרדה לא יכולה לפגוע בי בשום צורה הפסקתי לפחד ממנה. כעת היא כמו נמלה שעוברת בפריים של ההכרה ואפילו הפכנו להיות חברים כי אני יודע שלא אני יוזם אותה אז כל שנותר הוא להתבונן בה חולפת כמו שבאה.
דבר נוסף שעברתי מולו תהליך עומק הוא הקול הביקורתי והמאשים - זה שמחמיר איתי..
הריפוי החל כשהבנתי שזה לא חייב להיות ככה, ושכן יש לי יכולת בחירה.
למעשה, אני לא חייב לענות לקול הזה ואני בכלל לא חייב להפנות לשם תשומת לב. וזה פאקינג עובד! אבל בהחלט מצריך תרגול מדיטציה והתמדה לאורך זמן.
חמלה עצמית כל כך חשובה כי היא מסיטה את כל האנרגיה שלי למקום של אהבה עצמית ובמקום כזה יש גדילה והתפתחות. אני מרשה לחיים לזרום דרכי. ואני סומך על הלב שינחה אותי גם במצבים מאתגרים.
בשורה התחתונה, ליטוף עצמי ודיבור פנימי רך ונעים הוא הוא חמלה עצמית. כאילו אני מדבר בתוכי אל הבן שלי, באהבה והכלה.
חמלה עצמית מתאפשרת כשאני סולח לעצמי על טעויות שעשיתי בעבר ושאעשה בעתיד.
כי דרך הטעויות אנחנו לומדים את השיעורים של החיים. אבל רק כשטעות כבר לא נתפסת כדבר רע - רק אז אני פנוי ללמידה.
וכשאני באהבה אל עצמי אוכל סוף סוף גם לאהוב את האחר.
''compassion and love are my very core.
Void of all predilection, I am free to love. "
כבר כמעט שלוש שנים שכל בוקר לאחר המדיטציה, אני עושה איקס עם הידיים מחבק את עצמי חזק חזק ואומר שלושה משפטים:
''אני אוהב אותך, אני סומך עליך, אני מאמין בך''
וחוזר על זה מספר פעמים עם חיוך והתמקדות עמוקה בלב.
מוזמנים לנסות בעצמכם (:
שנה של התעוררות פנימית, שפע אהבה וקבלה עצמית 💞 שלכם, יואבי
Comments