מַעֲנֶה רַךְ יָשִׁיב חֵמָה וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף(שלמה המלך ספר משלי)

(שלמה המלך ספר משלי)

בתקופה הזו כשהלבבות שלנו רגישים וסף הכאב גבוה כולנו נפגשים עם סיטואציות מאתגרות

אולי אפילו ברמה היומיומית

אנשים לחוצים כועסים ופגיעים יותר..

השבוע לצערי הרב נאלצנו לבטל את הריטריט שהיה אמור להתחיל היום, למזלנו זה מאורע נדיר אבל גם זה קורה..

אז קיבלנו הודעה מלקוחה כועסת

אחרי כמה הודעות לא נעימות החלטתי להתקשר אליה, רציתי לנסות להתפייס ולסיים בטוב.

תוך כדי השיחה שמתי לב איך אני יכול להתגונן או להדוף את הטענות

וגם הרגשתי איך כל הגוף שלי מתכווץ

אבל משהו בי בחר אחרת

לא כי פחדתי ולא כי אני איזה מורה רוחני

אלא כי ידעתי מה קורה כשלא בוחרים אחרת

בחרתי לדבר ברוך

ולפני שעניתי שתקתי

נשמתי

נתתי לאנרגיה הקשה לעבור דרכי בלי להילחם בה ובלי להיתפס בה מתוך אוטומט

רק הקשבתי לה, מהלב.

הרגשתי את הכאב שמתחת לכעס

היא ידעה להסביר את עצמה בדיוק רב ואני ידעתי להכיל

וגם להתנצל ולקחת אחריות

ותוך כדי נוצר שקט

לא דממה כי עדיין דיברנו

אבל התדר של השיחה השתנה

זה לא היה ''הכול הסתדר''

אבל הייתה שם אנושיות

ובתוך הכיווץ של שנינו נולד חיבור

אני יותר ויותר מבין כמה רכות היא משאב!

בתוך עולם שמרגיל אותנו להגיב ''באותו מטבע'' להילחם ולהוכיח את צדקתנו. היכולת להישאר רך דווקא כשקשה היא לא חולשה אלא חוזקה ענקית בעיני..

איך אני יודע ?

כי היא מביאה אותי בדיוק לאן שרציתי

להתפייס ולסיים בטוב.

אם אפשט את זה לרגע, זה בסך הכל רגע של בחירה מודעת. בחירה לא להיגרר לתוך האוטומט התגובתי. פשוט לבחור להישאר בשיחה גם כשהיא טעונה ובו זמנית לא לוותר על עצמי.

אם נעמיק לרגע

אפשר לראות שתקשורת אמיתית לא מחפשת לנצח

היא רק רוצה להבין את מי שמולנו

ככה נוצר קשר

לא כדי לסתור, לא כדי לצאת צודק..

רק רק רק להחזיק מרחב אמיתי לשני לבבות פגועים.

ואז.. לפעמים נוצר שקט, לפעמים נוצרת קירבה ולפעמים זה פשוט הקלה לדעת שבחרנו לא לפגוע גם כשיכלנו.

ומה אם גם ברגעים אחרים נבחר ככה ?

מה אם דווקא ברוב הסיטואציות הקשות

רכות תהיה הגשר ?

''מענה רך ישיב חמה''

שלמה המלך ידע על מה הוא מדבר..

מעניין אותי מה עוזר לכם להישאר בתקשורת גם כשקשה? שתפו בתגובות

ותודה שקראתם

יאהבי