הבסיס למסורת

הדאנא התפתחה מתוך ההבנה שידע שמיטיב עם כל הברואים הוא זכות טבעית לכל אדם ונועד לשפר את איכות החיים של כולנו ולכן עליו להיות נגיש לכולם ולא רק לבעלי אמצעים. היום עדיין ניתן למצוא בהודו ובמקומות נוספים בעולם מרכזים בודהיסטיים ואשראמים המתקיימים על מסורת הדאנה בלבד- לכל אדם הזכות לשהות במקום ולקבל ידע ובתמורה האדם משאיר תרומה על מנת שהמקום יוכל להמשיך לפעול.

 

​

תרגול של מודעות

מסורת הדאנא מאפשרת תרגול של נדיבות הן למורה והן לתלמיד. המורה מוכן לחלוק את הידע או המיומנות שלו ללא ציפייה לפירות פעולותיו מתוך הבנה של הערך שיש בידע הזה ומתוך רצון ושאיפה שכל אדם ייחשף ויעשה שימוש בידע לשיפור איכות חייו. התלמיד מתגמל את המורה עבור הלימוד מתוך הערכה לידע והבנה שהמורה צריך לקיים את עצמו על מנת שיוכל להמשיך לחלוק את הידע. 

​

תרגול נתינה דורש התבוננות עמוקה ומודעות לתכנים, לתחושות ולרגשות המעורבים בתהליך. לתת משהו שכבר איננו זקוקים לו אינו נתינה. לתת ידע לא שלם או לא מועיל או לתת את מה שבמקרה יש לי בארנק באותו יום אינו נתינה. נתינה נעשית מתוך מודעות, מאמץ, שאיפה לטוב. המורה נותן מזמנו וממרצו את הטוב ביותר שביכולתו, התלמיד נותן חומר שווה ערך לידע שקיבל בהתאם לרצונו ויכולתו - זה לא בהכרח פשוט, לא לתלמיד ולא למורה, ויכולת הנתינה מתפתחת ככל שאנחנו מתרגלים יותר.

 

​

​

תמיכה בקיום המסורת

 כל פעם שאנו נותנים דאנא אנו לא נותנים גמול רק עבור מה שקיבלנו אלא מאפשרים את המשך קיום המסורת. למשל אם השתתפנו בקורס על טהרת הדאנא - הדאנא שהשארנו עבור הקורס תאפשר קיום קורסים נוספים בעתיד. כך אנו לא נותנים רק עבור עצמנו אלא הנתינה שלנו מתגמלת מעגל רחב יותר של אנשים ומאפשרת לאנשים נוספים לקבל ידע ולשפר את איכות החיים שלהם. כל פעם שאנו נותנים וחולקים את הידע שיש ברשותנו ללא ציפייה לפירות הפעולה, כל פעם שאנו משתתפים בפעילות המתבססת על דאנה, אנחנו מצהירים שיש אפשרות לקיים מערכת יחסים כזו, שיש אפשרות לשתף בידע ולא למכור אותו. כל פעם שאנחנו בוחרים ללמד או ללמוד בדאנה אנחנו תומכים ומקדמים מערכת יחסים של הזנה הדדית ויוצרים שינוי בתפיסה החברתית, הכלכלית והעסקית של ישראל.