זמן קריאה - 2 דקות.
אבות סבותינו חיו את החיים כאשר ייצר ההישרדות הוביל, באופן פנימי וברור, לפעולות בסיסיות פשוטות:
בניית מחסה/קורת גג כדי להישמר מחיות ואיתני הטבע.
ליקוט, גידול ועיבוד של אוכל כדי להזין את עצמנו.
כששני אלו היו - הייתה רווחה קיומית.
ככל שחלף הזמן, הודות להכרה האנושית, פיתחנו גם כל מיני מכשירים שיחסכו עבורינו אנרגיה ויתמכו באדם כדי לשמר את התנאים הבסיסים הללו בקלות.
הערת שוליים: אפשר לראות שהמיינד שלנו היא גם זו שיוצרת את הבעיות (למשל אומללות, קורבנות או קושי) וגם פותרת אותן (ממציאה מכשירים שונים שיעשו בשבילנו את העבודה הקשה).
ההכרה האנושית היא מכשיר מופלא.
בחזרה לנושא
היום, חלק נרחב מהעולם כבר נולד לתוך מצב שההישרדות שלו כלל לא נמצאת בסכנה.
ובעצם נוצר הלך רוח חדש שבו המיינד שלנו יצרה סיפור, בהתאם לתקופה, וההישרדות שלנו החלה להיות מושתת על מונחים של כסף.
זה נוצר מתוך הסיבה הפשוטה שבימינו כסף הוא הדרך לרכוש ולהשיג בית לגור בו ומזון לאכול. אז ללא כסף אין קיום.
הבעיה מתחילה בהבדל הקטן בין התקופות:
בזמנו, הפעולות שייצר ההישרדות הביא היו מדויקות, המערכת הפנימית שלנו בסך הכל חיפשה להמשיך להתקיים. כמו כל ייצור חי.
היום הסיפור אחר לגמרי;
בגלל שכסף הוא משאב שאפשר לאסוף ולהחזיק
והוא גם הדרך להשיג כל דבר אחר בנוסף לבית ומזון
אז נוצר בילבול גדול בין נוחות למותרות.
בין צרכנות מקיימת ומטיבה לצרכנות יתר שיוצרת תלות ופוגעת בנו ובסביבה.
למעשה, המצוקה מתעוררת כאשר אנחנו מגיעים לסכום כסף כלשהו שתומך בנו ומקיים אותנו,
אבל עדיין מרגישים צורך בעוד ועוד כסף ולכן גם ממשיכים לפעול כדי להשיג אותו, לאגור אותו ולצרוך איתו - למרות שכבר השגנו רווחה קיומית!
ההישרדות ממזמן לא מוטלת בספק אבל המערכת ממשיכה להיות מונעת מאותו דחף דמיוני לשרוד. זה התיכנות החדש שלה.
כסף הוא בסך הכל דף נייר שקיבל ערך מופשט. רעיון שהאנושות המציאה ומאמינה בו.
הוא נועד לשרת אותנו, להקל על חיינו וכמובן שאין איתו כל דבר פסול. .
אחת מהסיבות לכך הן הנורמות והידע התרבותי של החברה בה גדלנו, הן אלו שדוחפות אותנו להשתוקקות בלתי פוסקת לכסף
"אם אתן זה יגרע ממני"
"עדיף לקחת מאשר לתת"
"מה שיש לי לא מספיק" או
"מה אוריש לילדיי?"
הכל תחת הנחת היסוד שחייבים עוד כסף.
ומשם לסחרור ומאבק פנימי וחיצוני מתיש
ולכן בדרך הזו הסבל הוא בלתי נמנע.
זו חשיבה שמייצרת תודעת חוסר והאירוניה היא שאנחנו בתקופה של שפע יותר מאי פעם!
מישהו מאיתנו יכול להגיד שאין לו מספיק בגדים בארון? או שהוא הולך לישון רעב בלילה?
בלימודי כלכלה באוניברסיטה מלמדים שלפי התיאוריה בשנים שאנחנו חיים היינו אמורים להינות מהרבה יותר שעות פנאי, אושר, והפרייה הדדית בין בני האדם.
האומנם?
כדי להביא מודעות בנושא כסף אני מקפיד לשאול את עצמי:
○ האם חסר לך משהו יסודי בחיים?
○ האם מי שאני-הנני יפחת או יגדל בהתאם לכמות הכסף שיש לי בבנק? ברור שלא.
וכדי לדייק מול עצמי את העשייה שלי בעולם:
"האם העשייה שלך יוצרת ערך נוסף מלבד כסף?"
ואני תוהה איך בכל זאת יוצרים נורמה של פשטות, פנאי, קיימות ושיתוף פעולה אנושי,
מה דעתכם?
תודה שקראתם🙏
שפע נעים לכולם :))
コメント